הסרת כתבות מגוגל: מתי זה אפשרי ואיך עושים את זה

מי שמחפש איך מורידים כתבה מגוגל מגלה מהר שיש הרבה הבטחות ומעט הסברים. העמוד הזה מסדר את המסלולים לפי הסדר שבו כדאי לנסות אותם, מה כל אחד דורש, ומה עושים כשהתשובה שלילית. זה מידע כללי ולא ייעוץ משפטי. בכל שאלה על תביעה, צו או מכתב התראה, צריך עורך דין.

הסרה מגוגל או מחיקה מהאתר: מה ההבדל

גוגל לא מאחסן את הכתבה. הוא אינדקס שמפנה אליה. לכן כשמדברים על הסרת כתבות מגוגל, יש בעצם שלוש תוצאות אפשריות, וכדאי לדעת לאיזו מהן מכוונים:

1. מחיקה מהאתר. בעל האתר מוחק את הכתבה, הכתובת מחזירה שגיאה, וגוגל מוציא אותה מהתוצאות בסריקה הבאה. אפשר לזרז את זה בבקשת רענון.
2. החרגה מהחיפוש. הכתבה נשארת בארכיון, אבל האתר מוסיף לה תגית noindex. מנועי חיפוש מפסיקים להציג אותה, ומי שיש לו את הקישור עדיין יכול לקרוא.
3. הסרה מגוגל בלבד. גוגל מחליט לא להציג את התוצאה, לפעמים בכלל ולפעמים רק בחיפושים שכוללים את השם שלכם. הכתבה עדיין קיימת באתר, ברשתות ובמנועי חיפוש אחרים.

גוגל עצמו כותב שהדרך הטובה ביותר להסיר תוכן היא לפנות לבעלי האתר, כי רק הם יכולים להסיר את הדף. כלי ההסרות ב-Search Console לא יעזור כאן: הוא מיועד לבעלי אתר מאומתים בלבד, וההסתרה שהוא מספק זמנית.

מתי הסרת כתבות מגוגל אפשרית

הטבלה מסכמת את המקרים הנפוצים. היא לא מחליפה בדיקה של המקרה שלכם, אבל היא נותנת כיוון מהיר:

כתבה מדויקת בעניין ציבורי היא המקרה הנפוץ, וגם המתסכל. גוגל כותב שכאשר יש בתוכן עניין ציבורי, למשל חדשות, ייתכן שלא יוסר גם אם הוא מזיק לכם. במקרה כזה הזמן שלכם עדיף להשקעה בהדחקה, ולא במלחמה על הסרה.

פנייה לאתר שפרסם את הכתבה

זה המסלול הראשון כמעט תמיד, כי רק בעל האתר יכול לשנות את הדף עצמו. באתרי חדשות פונים למערכת או לעורך האחראי על המדור. באתרים קטנים מחפשים עמוד יצירת קשר. אם אין, גוגל מציע לבדוק את פרטי רישום הדומיין (WHOIS) או לפנות לחברת האחסון של האתר.

מה אפשר לבקש, מהקל לקשה

• עדכון. שורה בסוף הכתבה או בראשה: “עדכון: התיק נסגר בתאריך…”. לעורך זו בקשה קלה יחסית, כי היא מוסיפה מידע ולא מוחקת.
• השמטת שם או פרטים מזהים. הכתבה נשארת, אבל השם שלכם לא מופיע בה, ולכן היא מפסיקה לעלות בחיפוש השם.
• שינוי כותרת או תקציר. כשהבעיה היא כותרת סנסציונית שלא תואמת את גוף הכתבה.
• תגית noindex. הכתבה נשארת בארכיון ויוצאת מתוצאות החיפוש.
• מחיקה מלאה. הבקשה הקשה ביותר, ובאתרי חדשות גם הנדירה ביותר.

מבנה פנייה שעובד

1. פרטים מדויקים. כתובת ה-URL המלאה, תאריך הפרסום וכותרת הכתבה.
2. מה השתנה מאז. סגירת תיק, זיכוי, הסכם פשרה, או טעות עובדתית שאפשר להראות.
3. מסמכים. אישור רשמי על סגירת התיק, פסק דין או כל מסמך שתומך בטענה.
4. בקשה אחת ברורה, וחלופה. למשל: השמטת שם, ואם זה לא אפשרי, עדכון בסוף הכתבה.
5. טון ענייני. בלי איומים ובלי עלבונות. העורך צריך סיבה לעזור, לא סיבה להתבצר.

אם אין תשובה תוך שבועיים בערך, שולחים תזכורת קצרה. אם יש סירוב, אפשר לבקש את הצעד הקטן יותר, למשל עדכון במקום השמטת שם. אחרי כל שינוי בדף מבקשים מגוגל לרענן את התוצאה, כפי שמוסבר בהמשך.

בקשת הסרה לגוגל לפי המדיניות שלו

לגוגל יש מדיניות הסרה שחלה בכל העולם, ואינה תלויה בחוק המקומי. לפי דף העזרה של גוגל להסרת מידע אישי, אפשר לבקש להסיר תוצאות שכוללות:

• כתובת, מספר טלפון או כתובת אימייל.
• מספר תעודת זהות ומזהים רשמיים אחרים.
• מספר חשבון בנק או כרטיס אשראי.
• תמונה של חתימה או של תעודה מזהה.
• מידע פרטי כמו תיקים רפואיים, וסיסמאות ושמות משתמש.

יש גם מסלולים לתוכן שחושף מידע אישי במטרה לפגוע (דוקסינג), לתמונות אינטימיות שפורסמו בלי הסכמה, ולאתרים שגובים תשלום תמורת הסרת מידע. לפרטי קשר כמו כתובת וטלפון יש בגוגל גם כלי בשם “תוצאות עם מידע עליך”, שמאפשר לאתר תוצאות כאלה, לבקש את הסרתן ולקבל התראה על תוצאות חדשות.

כמה דברים שחשוב לדעת לפני ששולחים בקשה:

• גוגל בודק רק את הכתובות שתציינו. צריך לאסוף את כל כתובות ה-URL הרלוונטיות ולצלם מסך.
• הסרה יכולה להיות חלקית. לפעמים התוצאה לא תופיע בחיפוש של השם שלכם, אבל תופיע בחיפושים אחרים.
• עניין ציבורי גובר לפעמים. כתבה חדשותית שבמקרה כוללת פרט אישי לא בהכרח תוסר כולה.

רענון תוצאה ישנה אחרי שהאתר עדכן

נניח שהאתר הסכים: הכתבה נמחקה, או שהשם הושמט. גוגל עדיין יכול להציג לזמן מה את הכותרת והתקציר הישנים, עד שהוא סורק את הדף מחדש. בשביל זה יש בקשת רענון של תוכן מיושן: מזינים את כתובת הדף, וגוגל בודק אם התוכן באמת השתנה. את סטטוס הבקשה אפשר לבדוק ב-Search Console.

הכלי הזה לא מסיר דף פעיל שלא השתנה. הוא רק מיישר קו בין מה שגוגל מציג לבין מה שיש באתר בפועל. לכן הסדר הוא תמיד: קודם שינוי באתר, אחר כך רענון בגוגל.

בקשה משפטית לגוגל וצו בית משפט

כשהתוכן לא נכלל במדיניות של גוגל אבל לדעתכם הוא מפר את החוק, אפשר להגיש בקשה להסרת תוכן מסיבות משפטיות. גוגל בודק את הבקשה ומחליט אם לחסום את התוכן, להגביל אותו או להשאיר אותו. אין התחייבות לתוצאה, וההחלטה תלויה בחוק המקומי ובחומר שתצרפו.

נקודה שרוב המדריכים לא מזכירים: גוגל מציין שהוא עשוי לשלוח עותק של הודעות משפטיות לפרויקט Lumen, מאגר מחקרי פתוח, אחרי השמטת פרטי הקשר של השולח. בנושא רגיש, עצם הבקשה עלול להיות גלוי. זה שיקול שכדאי לעבור עליו עם עורך דין לפני ההגשה.

הכלי החזק ביותר הוא החלטה של בית משפט. אם בית משפט בישראל קבע שפרסום מסוים הוא לשון הרע, או הורה להסיר אותו, מציגים את ההחלטה לאתר ולגוגל. זה מסלול של חודשים ויותר, עם עלויות של עורך דין ואגרות, ולכן הוא מתאים בעיקר למקרים שבהם הפגיעה חמורה והראיות חזקות.

לשון הרע והגנת הפרטיות: מה חשוב לדעת על הדין בישראל

הסבר כללי בלבד. הוא לא מחליף ייעוץ של עורך דין שמכיר את הפרטים.

חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה–1965. החוק אוסר פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו או לפגוע במשרה, בעסק או במקצוע שלו. מי שנפגע יכול לתבוע פיצוי, ובמקרים מסוימים גם בלי להוכיח נזק. לצד זה, החוק נותן למפרסם הגנות, ובהן אמת בפרסום כשיש בו עניין ציבורי, ופרסום בתום לב בנסיבות מסוימות. בפועל, כתבה שדיווחה בדיוק על חקירה או על הליך בזמן אמת קשה בדרך כלל לתקוף משפטית, גם אם התיק נסגר אחר כך. במצב כזה הבקשה החזקה היא עדכון, לא תביעה.

חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981. החוק אוסר פגיעה בפרטיות בלי הסכמה, למשל פרסום של עניין שנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם או למצב בריאותו. גם כאן יש הגנות, ובהן עניין ציבורי. החוק מסדיר גם מאגרי מידע. תיקון 13 לחוק, שנכנס לתוקף באוגוסט 2025, חיזק בעיקר את סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות מול מי שמחזיק מאגרי מידע. הוא לא יצר מסלול כללי להסרת כתבות עיתונאיות.

“הזכות להישכח”. באיחוד האירופי אפשר לבקש ממנועי חיפוש להסיר קישורים למידע ישן או לא רלוונטי. בישראל אין חוק שמעגן זכות כללית כזו. מי שמבטיח “הסרה לפי הזכות להישכח” בישראל צריך להסביר על איזה בסיס בדיוק.

זמנים. להגשת תביעה יש מגבלות זמן. אם אתם שוקלים הליך משפטי, כדאי להתייעץ מוקדם ולא לחכות שהמסלולים האחרים ימוצו.

הסרת פסקי דין ממאגרים משפטיים

פסקי דין והחלטות של בתי משפט פומביים בדרך כלל, ומאגרים משפטיים מסחריים מפרסמים אותם. חלק מהעמודים האלה מופיעים בגוגל, לפעמים עם השם בכותרת. כאן יש שלוש אפשרויות עיקריות:

1. לבדוק אם היה איסור פרסום. בענייני משפחה, בהליכים שמעורבים בהם קטינים ובמקרים נוספים, החוק או בית המשפט אוסרים לפרסם פרטים מזהים. פרסום בניגוד לאיסור הוא בסיס חזק לבקשת הסרה.
2. לפנות לבית המשפט. דרך עורך דין, אפשר לבקש מבית המשפט שנתן את ההחלטה להשמיט פרטים מזהים. ההחלטה בידי בית המשפט.
3. לפנות למאגר. חלק מהמאגרים מקבלים פניות להשמטת שם מהכותרת או לחסימת העמוד ממנועי חיפוש. המדיניות משתנה ממאגר למאגר, והם לא חייבים להסכים.

אחרי כל שינוי במאגר, שולחים לגוגל בקשת רענון לכתובת הרלוונטית.

אפקט סטרייסנד: מתי איום משפטי מזיק

ב-2003 תבעה הזמרת ברברה סטרייסנד צלם שפרסם תצלום אוויר של ביתה, כחלק מפרויקט שתיעד את קו החוף בקליפורניה. התביעה הפכה לסיפור חדשותי, ומספר האנשים שראו את התמונה זינק. מאז, “אפקט סטרייסנד” הוא השם לניסיון להסתיר מידע שגורם לו להתפרסם יותר.

בהקשר של כתבות זה קורה כשמכתב איום מגיע לעיתונאי בלי בסיס משפטי חזק. העיתונאי רואה בו ניסיון השתקה, וכתבת ההמשך על “איש העסקים שמנסה להשתיק” עולה מעל הכתבה המקורית. כמה כללים פשוטים:

• מתחילים בבקשה מנומסת, לא במכתב מעורך דין.
• לא מפרסמים את המחלוקת ברשתות ולא מגיבים בטוקבקים.
• מכתב התראה שולחים רק כשיש בסיס ברור, ואחרי שעורך דין בדק את הסיכון.
• זוכרים שגם בקשה משפטית לגוגל עלולה להיות גלויה.

כמה עולה הסרת כתבות מגוגל וכמה זמן זה לוקח

רוב המסלולים לא עולים כסף ישיר. מה שעולה הוא זמן, ליווי מקצועי, והליך משפטי כשצריך. הטווחים הם טווח משוער, לפני מע״מ, ומשתנים לפי מספר הכתובות והמורכבות:

ההחלטה הסופית בכל המסלולים היא של גורם אחר: גוגל, האתר או בית המשפט. לכן אנחנו לא מתחייבים להסרה ולא לתאריך. מה שאנחנו כן מתחייבים אליו הוא בדיקה מסודרת של כל כתובת, פנייה מנומקת, ותשובה ישירה כשהסיכוי נמוך.

כשהכתבה נשארת: הדחקה כתוכנית ב׳

כשהסרת כתבות מגוגל לא אפשרית, כי אין עילה או שהאתר סירב, עוברים מהניסיון למחוק לניסיון להראות משהו אחר. הדחקה פירושה בניית עמודים אמינים שמתאימים לחיפוש השם, כך שהכתבה תרד מתחת להם. אתר רשמי, פרופילים מקצועיים, כתבות שיווקיות באתרי חדשות ותוכן, ראיונות וסרטונים. כל אלה צריכים להיות תוכן אמיתי שאנשים ירצו לקרוא, ולא עמודי מילוי.

המדריך הדחקת אזכורים שליליים מפרט אילו נכסים עובדים, כמה זמן זה לוקח ואילו שיטות עלולות להזיק. התמונה הרחבה, כולל ביקורות בגוגל והשלמה אוטומטית, נמצאת במדריך ניהול מוניטין בגוגל. מי שצריך נוכחות מהירה בזמן שההדחקה נבנית יכול גם להריץ פרסום בגוגל על השם שלו, כך שמודעה עם המסר שלכם תופיע מעל התוצאות.

איך זה עובד אצלנו – שלב אחר שלב

1. שיחה ראשונה (יום–יומיים). שולחים לנו את הקישורים ומספרים מה השתנה מאז הפרסום.
2. אבחון (3–5 ימי עבודה). לכל כתובת: מי האתר, איזה מסלול רלוונטי, מה הסיכוי בהערכה איכותית, ואילו מסמכים חסרים.
3. ניסוח ושליחה (שבוע–שבועיים). פניות לאתרים ובקשות לגוגל, כל אחת מותאמת לכתובת ולמסלול.
4. מעקב (שבועות). תזכורות, שיחות עם מערכות, והצעת חלופה כשהבקשה הראשונה נדחית.
5. רענון אחרי כל שינוי באתר, ובדיקה שהתוצאה הישנה באמת ירדה.
6. החלטה על המשך. אם נשארו תוצאות, מחליטים יחד: עורך דין, הדחקה, או שילוב של כתבות לעסקים וקידום אורגני. כשהכתבה נמצאת באתר חזק, גם קידום אורגני בגוגל של האתר שלכם הוא חלק מהפתרון.

הצעד הבא

שלחו לנו את כתובות ה-URL שמטרידות אתכם, שורה על מה שהשתנה מאז הפרסום, ומסמכים אם יש. נחזור עם הערכה כנה לכל כתובת: מה אפשר לבקש, ממי, ומה הסיכוי. אם צריך עורך דין, נגיד את זה. אם הסיכוי נמוך, נגיד גם את זה, ונציע מה כן אפשר לעשות. השאירו פרטים בעמוד יצירת הקשר.